כתרים לספר תורה הופיע לראשונה בבבל, ככתר ארעי שהוכן מפריטים עיטוריים שונים כגון צמחים ותכשיטים, בשלהי המאה העשירית או בראשית המאה האחת עשרה. לימים נתגבש כתר קבוע מעל ספר התורה. ברוב הקהילות, בהן שומרים על ספר התורה בתוך תיק עץ קשיח, מקובע הכתר אל חלקו העליון של התיק. בקהילות האירופיות והספרדיות, בהן שומרים על ספר התורה באריזת טקסטיל, הכתר נייד, והוא משמש בנפרד עם הרימונים או יחד עימם בהתאם לעיצובו. להוציא שתי קהילות, מרוקו ותימן, יש כתרים לספרי תורה בכל הקהילות, ועיצובם מושפע בכל מקום ממסורת הכתרים המקומית