דבר תורה – פרשת עקב

ערב שבת שלום צופים יקרים. בפרשתנו נאמר “ולא תביא תועבה אל בתיך והיית חרם כמוהו” וביאר הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב שהמכניס גאווה אל תוך ליבו עובר בלא תעשה של “ולא תביא תועבה אל ביתך”, שהרי אין לך תועבה מתועבת כגאווה כדיכתיב בספר משלי (טז,ה) “תועבת ה’ כל גבה לב”. והלא הדברים קל וחומר ומה המכניס גאווה לתוך ביתו כך, המכניס גאווה לתוך ליבו, על אחת כמה וכמה.מעשה בחסיד אחד שבא לרבו, ונפשו בשאלתו שייתן לו עצה איך וכיצד להלחם במידת הגאווה שמקוננת בתוך ליבו. שאלה גדולה שאלת בני – השיבו הרב – שב והמתן עד שיכנסו גדולי מעשה. משישב והמתין נכנס אדם אחד ושטח בקשתו לפני הרב: ביתו התארסה עם בחור הגון בן טובים, אך אין בידו צרכי החתונה שיעלו לפחות כמה מאות זהובים. פנה הרב לחסיד הממתין: תן נא למסכן זה שלוש מאות זהובים, ילך וישיא את ביתו בשעה טובה ומוצלחת. עני אני – השיב החסיד – אין בידי פרוטה שחוקה. לאחר שעה מועטת נכנס ה”מורה הוראה” שבעיר, שאלה חמורה באה לפניו, דין קשה מאד שאין בידו לפתרו. רצוני לשמוע חוות דעת קדשו של רבינו. ישאל כבודו שאלתו מהאברך היושב אתנו כאן – אמר לו הרב. רבי – התנצל החסיד כמבויש – עדיין לא מלאת כרסי בש”ס ופוסקים ואין בידי להורות בשאלה כה חמורה. שוב עברה שעה קלה, נדחק ונכנס אחד מהסוחרים הגדולים. רבינו – אמר הסוחר – הסתבכתי בדין ודברים על דבר עסק גדול שהיה לי עם פריץ פלוני ואינני מוצא ידי ורגלי, אנא ילמדני נא עצה ותושייה כיצד להיחלץ מהמייצר. פנה נא – אמר הרב לסוחר הנבוך – לאברך זה היושב עמנו שהוא יעזור לך בעצה טובה. אני – נאנח וגונח החסיד – אינני בקי ביותר בהוויות העולם ולא נהירים לי שבילי המסחר. אותה שעה נתן הרב עיניו בחסיד, פתח ואמר לו: יקירי וחביבי, מי שאינו לא בעושר ולא בדרך ארץ, לא תורה ולא סחורה, צריך הוא עצה כנגד הגאווה? אתמהה!! מלך אביון במה יתגאה?…אשר על כן הפסדים רבים נגרמים לאדם הגאותן, שהרי אמרו רבותינו בתלמוד (פסחים סו:) כל המתגאה אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. ועוד אמרו (ב”ב צח.) שאין דבריו של הגאותן מתקבלים אפילו על אנשי ביתו. על כן על מה יתגאה האדם עלי אדמות בעולם שפל זה? ומי ששפל נעשה בית קיבול לחכמת התורה, וחוט של חסד משוך עליו