Free shipping anywhere on orders over $150

דבר תורה – פרשת קרח

עם ישראל נמצאים במדבר. קרח אוסף את העם ומספר להם מעשיה. אלמנה בשכונתי ולה שתי נערות, ושדה אחד. רצתה האלמנה לחרוש את האדמה, אך משה אמר לה אסור, כתוב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, באה לזרוע, אמר לה שדך לא תזרע כלאיים באה לקצור ולעשות ערימה אמר, הניחי ללקט שכחה ופאה, באה לעשות גורן אמר לה משה, תני תרומה ומעשר ראשון ושני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? מכרה את השדה וקנתה שתי כבשות כדי להנות מהצמר כיון שילדו בא אהרון ואמר לה תני לי את ראשית הגז. אמרה אותה אלמנה אין בי כוח לעמוד באיש הזה הריני שוחטן ואוכלתן. כיון ששחטה אמר לה תני לי זרוע לחיים וקיבה, אמרה אפילו ששחטתי לא נצלתי מידו. נטל מידה והניחה בוכה על שתי בנותיה. אמר קרח: משה ואהרן עושים הכל לעצמם ותולין זאת בהקב”ה. הסיפור על האלמנה היה דמיוני לחלוטין, קרח רקם סיפור שהיה נשמע אמיתי לגמרי, והכל ממעשיות שלא היו ולא נבראו. עמ”י היו במדבר, כל המצוות שהוא דיבר עליהם לא היו שייכות לפני כניסתם לא”י. וכל זה הצליח לעשות בעזרת הליצנות, הוא היה ליצן כל כך גדול שהצליח לשכנע את עמ”י בסיפוריו הדמיוניים. זוהי כוחה של ליצנות, שהיא מאבדת מהאדם לראות את האמת המציאותית, ולהאמין גם לדברים דמיוניים לחלוטין. בנאדם שמגיע לשחוק ולצון דומה לשיכור, אי אפשר לתת לו הסברים הגיוניים, הוא יכול לעשות דברים שאינו מרגיש בושה מהם, מכיוון שאין דעת ששולטת בו. הסבא מקלם אומר על המאמר ‘ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות’ כשמביאים מאה הוכחות מוצקת וחזקות לא יעזור שיבוא אדם וינסה להפריך אותם. אבל אם באה הליצנות היא הורסת הכל, כי זה מכניס לאדם קלות ראש ועל ידי זה אדם מרגיש שאין כל חשיבות להוכחות. חשוב שנדע להפריד בין שמחה וצחוק לליצנות וקלות ראש, ששמחה אנחנו מחויבים מהתורה, עד כדי כך שחובה לעשות את המצוות מתוך שמחה, אך קלות ראש וליצנות הכוונה לזלזול וחוסר הערכה. וזה בדיוק היתה הכוונה של קרח שהצליח להסיח את עם ישראל נגד נבואת משה, לספר להם סיפורים רחוקים מהמציאות האמיתית נגד כל הגיון שכלי. כך ליצנות יכולה להשפיע אפילו על עם שלם. (דור המדבר כונה בשם דור דעה.) עם ישראל האמין במשה לפני זה, ולא היתה אפשרות לשכנע אותם בשכנוע שכלי, אך כשבא קורח והכניס בהם את הליצנות על משה ואהרון, הוא השתלט על השכל שלהם ושכנע אותם לנהוג נגד משה